אני עוסקת באיראן יותר ממחצית חיי.
ההתעניינות התחילה בקטנה, עם חברה מהתיכון שעלתה מאיראן וחקרנו אותה בעיקר על איך זה להיות במלחמה; אחר כך בצבא, בחדר הסמוך היו איראנים, ובכל פעם שלא הייתי צריכה לעשות את העבודה שלי הלכתי אליהם ולמדתי מהם את השפה, קצת על הפוליטיקה, וכמה מהתרבות שיכולתי לספוג. באוניברסיטה, אחרי שנה א' שלא סיימתי במתמטיקה-כימיה ואחרי שלא התקבלתי לבצלאל (מזל! הם לא ישנים שם, לא הייתי שורדת שבוע!), התחלתי ללמוד את האהבה האמיתית שלי - בלשנות.
בריאיון הכניסה לחוג (צריך לוודא שיודעים שזה בלשנות ולא להיות בלש) בגיל 21, עם צמה עד הברכיים, אמרתי לפרופ' אריאל שישה הלוי שאני כאן כדי ללמוד פרסית עתיקה. למדתי עם פרופ' שאול שקד, שהיה אחד האיראניסטים המובילים בעולם - עד כדי כך שאת הכנסים הבינלאומיים של לימודים איראנים לא קיימו באיראן כדי שהוא יוכל להגיע. למדתי אצלו את כל השפות האיראניות שהוא היה יכול להציע. שפה לומדים דרך טקסטים, ודרך הטקסטים נפרשה בפניי תרבות שלא הכרתי ולא הייתה דומה לשום דבר שהכרתי. וכשהייתה דומה, התברר שבאיראן האמונות האלה מתועדות קודם, כלומר כנראה מי שהושפע היה אנחנו.
אחת הדוגמאות שאני אוהבת לתת בהרצאות היא שכאשר אותו אסון מתואר בספר מלכים (לפני המגע עם איראן) ובספר דברי הימים (אחרי המגע עם איראן), הדמות שגרמה לאסון משתנה - בספר מלכים זה אלוהים, ובספר דברי הימים זה השטן. דמות שאין לה תיעוד ביהדות לפני שבאנו במגע עם איראן.
כאשר התחילו לבקש ממני לפרשן את איראן בתקשורת, גיליתי שהתרבות הזאת ממשיכה להשתקף באיראן של היום, ולנסות להבין את איראן בלי ללכת 2500 שנים אחורה או אפילו לתקופות מיתולוגיות - זה כמו לנסות להבין את ישראל בלי התנ"ך ו-2000 שנות גלות. יחד עם מעקב אחרי ההתרחשויות העדכניות ביותר ואחרי פעילות איראנית ברשת, נוצרת תמונה מלאה יותר משאפשר לתת בכמה דקות ריאיון ברדיו או בטלוויזיה. ואת הידע הזה אני רוצה להעביר לכם, או לפחות כמה ממנו שאפשר להכניס ב-23 שיעורים מפוצצי תוכן…
אני מזמינה אתכם לצלול איתי אל ההיסטוריה הזכורה והשכוחה והמיתולוגיה והסמלים והדימויים שנשארו עד היום; אל המנטליות השיעית, שהלוואי שבמערב היו מבינים יותר לפני שיושבים למו"מ או מכריזים מלחמה; אל הטראומות הקולקטיביות והשלכותיהן - למשל הנפוזופוביה, שחיונית להבנת מדיניות החוץ; ואל מטוטלת הזהויות האיראנית ומקורותיה - מושג המפתח להבנת הדינמיקה הפנימית. וגם לתרבות היפה והעשירה, שהלוואי שנוכל לחוות במדינת המקור עוד בימי חיינו.
ד"ר תמר עילם גינדין